יערה שילה

About יערה שילה

https://www.yaarashilo.co.il/

Posts by יערה שילה:

אור אדום במעונות היום

מסגרות רבות הודיעו להורים שלא יפתחו את המעונות ב־1 בספטמבר. מחסור קריטי בכוח אדם לא מאפשר, לצערם הרב, לפתוח את השנה. לא מדובר רק במערכת הגנים הפרטיים – ההודעות מגיעות גם מארגוני הנשים, המפעילים מאז קום המדינה את המסגרות הללו, שהרי מעונות היום קמו כדי לאפשר ולעודד תעסוקת נשים. עם השנים גברה הדרישה, וכך קמו מסגרות פרטיות אשר הפכו לעסק לכל דבר. 75% מילדי ישראל היו עד 2018 במסגרות ללא פיקוח וללא הסדרה. הודות לחקיקה שעברה בינואר 2021, מסגרות פרטיות החלו להיסגר בשל הצורך בהכשרת הצוות (220 שעות), אי־תקניות המבנים ועוד. עד כה נסגרו יותר מ־600 מסגרות, והיד עוד נטויה.

המחסור בכוח אדם קשה במיוחד באזורי פריפריה ובדרום הארץ. 200 הורים במועצה אזורית אשקלון דיווחו על היעדר מסגרת לתשפ"ג. קושי זה מצטרף למצב הביטחוני, אשר מקשה עוד על מציאת כוח אדם בכלל וכוח אדם איכותי בפרט. ניתן לנקוט כמה צעדים בטווח הקצר ובטווח הארוך שיצמצמו את הנזק: תמיכה וסיוע להורים, כולל סיוע כספי למי שנפגעו כלכלית; תמיכה פסיכולוגית בת השגה להורים; סדנאות להפחתת חרדה; הפצת מידע על התנהלות בשגרת חירום; נתינת כלים להורים ולצוותים ועוד.

במסגרת דו"ח מבקר המדינה בנושא, הוצג מכתב מ־2019 מטעם שמונת הארגונים המפעילים הגדולים, ובו עולה תמונת מצב עגומה זו: 50% מהעובדות במעונות המפוקחים (עם סמל) עוזבות במהלך שנת עבודתן הראשונה, והדבר גורם לתחלופת צוות משמעותית. הקריסה הזו צומחת על קרקע פורייה, כאשר הצוותים נהפכו לש"ג של מדיניות קלוקלת בהזנחה פושעת של הגיל הרך. הפקרות של שנים ועצימת עיניים מחשיבות החינוך ככלל ובגיל הרך בפרט, שחיקת החינוך ומעמד המחנך בפרט. כאשר הגיבורים הלאומיים היום הם כוכבי תוכניות ריאליטי – החינוך נדחק לשוליים, וזו התוצאה. המציאות החדשה עלולה להביא למשבר במשק ולפגיעה קריטית בתינוקות. לכן יש לעבור למתכונת חירום מיידית בתחומי הגיל הרך, שתתבסס על הצעדים הבאים:

על המדינה להציב את התינוקות בגילי לידה עד 3 בעדיפות לאומית, הן בפן החינוכי והן בפן התעסוקתי. הילד שנולד היום הוא האזרח של מחר, ועלינו לעשות הכל כדי ליצור מסגרות ראויות עם מבוגרים משמעותיים עבורו. כמו כן, עלינו להעלות את השכר, להמשיך את ההכשרות שהתחילו השנה במסגרת המעבר למשרד החינוך, ליצור הטבות ומענקים לארגונים ומסגרות מיטביות אשר יצליחו להחזיק צוות מוכשר יותר משנתיים. להעניק יוקרה וגאווה לאומית למי שמצטרפת לעולם החינוך מלידה במקום להיות "שק חבטות", שם נמצאות כיום המחנכות לשנות ינקות, וכך ליצור יוקרה למקצוע.

סבבי הבחירות הבלתי פוסקים גזרו מתקציב המדינה סכומי עתק. מאז 2019 מדובר בכ־14 מיליארד שקלים (לא כולל המערכת הנוכחית). חצי מהסכום היה הופך את ענף החינוך מלידה מהיסוד, ומשקם אותו. הגיע הרגע לעצור ולהבין כי סדר העדיפויות שלנו השתבש. הילדים של היום, הבוחרים של המחר, זקוקים לנו יותר מתמיד. אם משרדי האוצר והחינוך לא יתעוררו, ייתכן שהדבר יהיה מאוחר מדי עבור הילדים.

המאמר פורסם לראשונה באתר ישראל היום

מחדל המעונות: האסונות מתרחשים – והממשלות מתעלמות

המוות הנורא של אדל אסולין ז"ל מעלה שוב את הבעיה שממשלות ישראל הקפידו להתעלם ממנה: העומס על המטפלות גדול פי שניים מהממוצע ב-OECD • והבעיה מתחילה בכך שרואים במעונות כמענה לתעסוקת נשים ולא כמסגרת חינוכית

המוות הטרגי של אדל אסולין, מחוט קפוצ'ון שנכרך סביב צווארה, זעזע את כולנו. לצד העיסוק בהתנהלותה ואחריותה של המטפלת עצמה, שלא שמה לב למצב הילדה במשך דקות ארוכות, מעלה הסיפור שוב את הסוגייה הכואבת של מצב החינוך לגיל הרך. צריך לשאול אם רק המטפלת שלכאורה נהגה ברשלנות ומעלה בתפקידה היא האחראית היחידה למוות של אדל אסולין ז"ל.

ההתמקדות באחריות המטפלת קלה מדי, ומאפשרת בריחה מהעיסוק הכולל בסוגיית מצבם של גילאי לידה עד 3. סיפורה של אדל מצטרף לשורת מחדלים שבהם נפטרו ילדים שכבר נשכחו מהתודעה הציבורית: אריה בורגוב, דוד דייגי ויסמין ונטה, שבדמה חתום חוק הפיקוח שהתקבל בקריאה שלישית ב-2018, והמאפשר עתה לדעת בדיוק מה אירע, בעזרת המצלמות שהותקנו במקום.

ועדיין, צעקת הגיל הרך אינה נשמעת. מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בהבאת הילדים לעולם (בין המדינות המפותחות), אבל במקום האחרון בכל הקשור לטיב המסגרות שבהן אותם ילדים גדלים. הדברים אמורים בראש ובראשונה במספר הילדים שעליהם אמון כל מבוגר במסגרת: הממוצע ב-OECD עומד על מבוגר אחד המטפל בשלושה תינוקות. בישראל – פי שניים: אשת צוות אחת לשישה תינוקות, מגיל חצי שנה ועד לגיל שנה ורבע. בגילאים מאוחרים, בכלל מדובר ביחס של אחד לתשעה עד 11 ילדים. המצב הזה מסכן ילדים. הדבר היחיד שהשתנה מאז חוק הפיקוח הוא שגם במסגרות הפרטיות, שבהן מטופלים 75% מכלל הילדים, יש צורך לעמוד בתקן הישראלי המופקר.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת הנפיק מסמך המלצות לשינוי המצב. במסמך שהגיש לכנסת יו"ר ועדת זכויות הילד, ח"כ לשעבר יוסף ג'בארין לקראת תקנות הפיקוח על התינוקות, נקבע התקן הבא: עד גיל 15 חודשים – מבוגר אחד ל-3 פעוטות, ומעבר לגיל זה מבוגר אחד ל-5 ולאחר מכן ל-6. אבל בינתיים זהו רק מסמך.

שורש הבעיה הוא ששהות הילדים במסגרות מלידה ועד גיל 3 נתפסות כמענה בעבור תעסוקת נשים ולא כמקום חינוכי. מכך נגזרת כל התייחסות למסגרות הללו – הן בתקינה, הן בהכשרה, הן בתנאי ההעסקה והן באופן שבו מועסקים הילדים במסגרת. המעבר הצפוי למשרד החינוך אמור לשנות יחס זה ויש בו פוטנציאל לשינוי משמעותי. אולם שינוי המשרד הממונה לא יספיק אם המדינה לא תהיה מוכנה "להכניס את היד לכיס" ולשפר את התקינה, את המבנים, את ההכשרה ואת מעמדן התעסוקתי של המחנכות לשנות ינקות הנקראות "מטפלות". לצד הרכיב הטיפולי יש צורך במקביל גם ברכיב החינוך, ועבור שניהם נדרשת הכשרה משמעותית שכמעט ואינה קיימת.

אילו היה תקן סביר והגיוני, הכשרה ראויה ושכר הולם שהיה מושך אוכלוסייה איכותית יותר לעסוק במקצוע, סביר שהאסון שהתרחש השבוע לא היה קורה. באסון מירון עלתה השאלה מדוע לא חוקרים את הדרג המדיני. באסון המעונות, איש לא שואל מדוע מקבלי ההחלטות לאורך השנים אינם נושאים באחריות למחדל הנורא ובאי יישום ההמלצות שהוגשו לכנסת. שכן את המדיניות הקלוקלת רבת השנים לא יצרה רק המטפלת המואשמת ברשלנות פושעת. היא רק תוצר אחד של מצב רקוב. בידינו למנוע את המוות של הילד הבא, אך לשם כך יש צורך בשינוי משמעותי – ויפה שעה אחת קודם.

משבר מעונות היום: הילדים משלמים

השבוע נסגרו שמונה מעונות יום בכל הארץ. כן. צריך לקרוא את זה לאט. עוד ועוד מעונות נסגרים. מהמרכז ומהפריפריה, בבעלות ארגונים פרטיים ובבעלות ארגונים ציבוריים. בקריית אתא ובפתח תקווה, בכרמיאל וברחובות, בקריית שמונה ובאור עקיבא. וזוהי רק ההתחלה.

איש מהעוסקים בתחום החינוך לגיל הרך לא יתפלא אם עוד ועוד מעונות ייסגרו בקרוב. נראה כי התגובה של המדינה למצב החינוך לגיל הרך נמצאת בפיגור של עשור, ובקצב הזה, למפעילי המעונות ייוותר רק לכבות את האור במעון האחרון וללכת הביתה.

המצוקה הגדולה, בראש ובראשונה, היא מצוקת כוח האדם. אין עובדות. וכשזה המצב, המנהלות ממהרות לגייס כוח אדם זמין אשר לא פעם אינו ראוי, אינו מכיר את העול ואת האחריות של העוסקים במקצוע, וזה מה שמאיץ את סגירת המעון.

ב־2018 חוקק חוק הפיקוח על המעונות, ובראשית 2021 נקבעו התקנות (פרטי החוק, כגון שעות הכשרה). אכיפת החוק התחילה רק עתה, אולם בכל הנוגע להכשרה המקצועית – כמעט דבר לא השתנה. ההכשרות טרם החלו, ומעמד המחנכות לשנות ינקות (המטפלות במעון) בכי רע. כבר שנים שהמציאות מורכבת, אבל הגענו לקצה גבול היכולת, ומצוקת כוח האדם בלתי מתקבלת על הדעת.

הבקרה והפיקוח חשובים, אך הם לא העיקר. בהיעדר מטפלות, כיתות מעון שלמות נסגרות ומבנים רבים נשארים ריקים. מפעילי המסגרות לגיל הרך, הן ארגוניים ציבורים ועמותות כמו ויצו, נעמת ואמונה, והן ארגונים פרטיים – מדווחים על מצוקה שלא הכירו בעבר.

בקמפיין שיצא לאחרונה, מתריעה מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, כי "ישראל מתייבשת", ומתייחסת למחסור גדול שצפוי בגננות ובמורות כבר בספטמבר. לצערנו, מחנכות לשנות ינקות (מטפלות) ומנהלות מעון במגזר הפרטי – שהוא הרוב – אינן מאוגדות, ולמי שאינו מאוגד אין באמת את הכוח להרעיד את המדינה, או שהוא אינו משתמש בכוח שיש לו לשם כך. אם בן דויד היתה בודקת את המצב אצל עובדי החינוך לגילי לידה עד 3, היא היתה מגלה שבמקום הזה אנחנו כבר בבצורת קשה, אפילו קשה מאוד.

הדרך היחידה להתמודד עם המשבר היא לבנות תוכנית לאומית למען החינוך לגיל הרך. דוגמה לכך היא תוכנית "לתת 5" להגדלת מספר התלמידים ב־5 יחידות מתמטיקה. אם נפנים ונבין שללא מחנכות לגיל הרך המערכת תקרוס וילדינו יסבלו, נוכל להפוך את הפירמידה ולהקצות משאבים ראויים לגיל הרך, בפן הפדגוגי וגם בשכר הגננות והסייעות. כך נייצר יוקרה למקצוע, ונכונן מעמד ראוי וקריאה לשליחות לעוסקות בחינוך בגיל הרך.
נכון לעכשיו, ההפך מזה הוא הנכון. בכל שנה יש ירידה גדולה ברישום למסלולי הגיל הרך במכללות להוראה, אין מלגות ראויות ואין עידוד, הן מצד המל"ג והן מצד הממשלה. עד שישראל לא תבין שחינוך בגיל הרך הוא פרופסיה, וכי הוא שיקבע את עתיד ילדינו, לצערי הרב, לא נראה שינוי.

המאמר פורסם לראשונה באתר ישראל היום

סגר בגיל הרך: האם אתם מודעים להשלכות?

בדיון משותף לוועדה לזכויות הילד ולוועדת הקורונה שנערך בכנסת, בשבוע האחרון, אמרה ד"ר דינה צימרמן, ראש המחלקה לאם ולילד במשרד הבריאות, כי בחודשים מרץ-ספטמבר, מספר הנדבקים בקורונה בגילאי לידה ועד 3 היה 5,650 וכי למרות שמבחינה יחסית מדובר באחוז מזערי, עדיין, "ילדים יכולים להידבק והם יכולים להדביק". חגי פורגס, האחראי על המעונות במשרד העבודה והרווחה, אמר שאופן היציאה מהסגר יהיה זהה לאופן שבו נעשה בחודש מרץ.

חשוב להבהיר כי הצורך ביציאה מהסגר אינו נובע רק מרצון ההורים לצאת ולעבוד, אלא גם בשל השלכות הסגר וימי הקורונה על התפתחות הילדים הקטנים שבמסגרות החינוך לגיל הרך, השכלות שעלולות להיות חמורות. בסקירת התפתחות הילד אנו דואגים לפן החברתי, לפן הרגשי, לפן המוטורי ולפן השכלי. במציאות של קורונה שבה ילדים נשארים בבית עם הורים שאמורים תוך כדי כך גם לעבוד מרחוק, עלולה להיות פגיעה בהתפתחות ילדינו בכל המדדים.

בפן החברתי, בין כל האחים בגילאים אחרים, הילד אינו נמצא עם קבוצת השווים לו ואם הוא ילד יחיד בבית הוא מבודד חברתית. בפן הרגשי, הילד צריך להתמודד על מקומו בהרכב המשפחתי כל היום ובמרבית המקרים אין להורים הדרכה כיצד להתמודד עם הוויסות הרגשי, כאשר ילד חווה תסכול, הנאה, שמחה, עצב ועוד רגשות שעל המבוגרים המשמעותיים לתת מענה. אי אפשר לעשות זאת כשההורה נמצא בזום בעבודה, או מלווה ילד שלומד בזום. החשש הוא שהילד הצעיר ביותר יהיה המוזנח ביותר, מתוך אמונה שהוא היחיד שכרגע איננו צריך לגשר על פער לימודי.

בפן המוטורי, כל יום שבו הילדים מרותקים למסכים הם נפגעים באופן משמעותי; בישיבה לא נכונה או אפילו בשכיבה מול המסך. רמת המודעות לכך אפסית. כל הורה היה צריך בימים הללו לבנות תוכנית פעילות גופנית לילדים, כמו גם תשומת לב מירבית כיצד ואיך הילד יושב מול המסך.

גם בצד השכלי עלולה להיות פגיעה במידה וההורים חסרי מודעות ויכולות ואינם מתאימים את המסר ואת השיח ליכולת ההתפתחות השכלית של הילד, או שהם מציפים אותו במידע ללא צורך או שהם מונעים ממנו מידע מסודר וברור. על ההורה לעשות לילדים סדר, להנחיל ידע ולהפחית חוסר ודאות תוך הפחתת עוצמתם של המצבים המאיימים, גם כאן הדרכת הורים הייתה נותנת את המענה הראוי.

לצד הציפייה לסיוע מצד המדינה, חשוב שהורים יזכרו את תפקידם המרכזי בדרך שילדם יחווה את התקופה. ההבנה של ההורה בנוגע לקריטיות של תגובותיו והשקעת הזמן ותשומת הלב שלו בילדיו, עשויים לתת לו כוחות ואורך רוח לעבור את התקופה הקשה, עם נזק מועט שניתן יהיה לתקנו בעתיד.

חשוב מאוד לשים לב לכל שינוי בהתנהגות הילד ולהתייעץ עם אנשי מקצוע במקרים של התלבטות בשאלה האם מדובר בשינוי התפתחותי צפוי או שינוי בעקבות המצב. יש לשים לב לילד שישן או אוכל יותר מדי ומדבר או שותק באופן חריג. כל שינוי משמעותי בהתנהגות מחייב בחינה וקבלת מענה מקצועי במהירות (ניתן להתייעץ עם פסיכולוגית או יועצת הגן באמצעות פנייה לגננת. ניתן לפנות לקווי הסיוע שנפתחו ברשויות ובמשרדים השונים). כל המחקרים מלמדים שאבחון מוקדם של קשיים ובעיות, מאפשר התמודדות מהירה ויעילה וככל שהיא מוקדמת, הדבר משמעותי יותר. הדבר נכון גם לתינוקות ופעוטות עם עיכוב התפתחותי. שם יש צורך דחוף בטיפולים פארא-רפואיים. במציאות של הקורונה, הטיפולים נפגעים בשל הסגר ובגלל מטפלים ומשפחות שנמצאים בבידוד או חולים.

ברמה הלאומית, ברור כי במשפחות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, ילדים זוכים לפחות השקעה בחומרי יצירה, ספרים, צעצועים מעודדי התפתחות ולעיתים גם זמן איכות ותשומת לב מצד המבוגר האחראי, ובמיוחד שם, העדר מסגרת עלול להביא לפגיעה רגשית ולעיכוב קל בהתפתחות.

זעקת התינוקות לא מגיעה לאוזני מקבלי ההחלטות. חשוב להבין כי הפגיעה בהם עלולה להיות משמעותית ונזקה רב ולהכניס זאת למכלול השיקולים בעת קבלת ההחלטות על היציאה מהסגר.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

פעילות חברתיות: "תקנות המעונות מחמיצות הזדמנות לחולל שינוי"

פעילות חברתיות אומרות: התקנות שמציע משרד הרווחה לא נותנות מענה טוב מספיק להגנה על הילדים. יערה שילה מרואיינת אצל בתאל קולמן במקור ראשון.

משרד העבודה והרווחה פרסם ביום רביעי להערות הציבור את תקנות הפיקוח למעונות הגיל הרך. לפרסום התקנות – בקול תרועה רמה – קדמה דרמה בכנסת: הוועדה לזכויות הילד התכנסה, אך שר העבודה והרווחה איציק שמולי לא הגיע לדיון, אף שהבטיח שיעשה זאת.

לבקשת השותפים, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, ניקח לנו עוד כמה ימים כדי להבין כמה דברים ולהגיע למסקנות", אמר נציגו של שמולי. יו"ר הוועדה זעם על ביזוי "עבודת הכנסת" אך יותר מכך על "ביזוי הילדים", ונעל את הוועדה בתוך חצי שעה מפתיחתה.

שר הרווחה הגיב לטענות על הסחבת ואמר כי יש בידיו "הזדמנות היסטורית" לבלום את "ההפקרות במעונות לגיל הרך" באמצעות תקנות הפיקוח. "זה לא יקרה אם אפרסם תקנות מרוככות לחוק שממילא חוקק באופן מחורר. גם חבריי בכנסת יודעים זאת", אמר שמולי. כמה שעות לאחר מכן פורסמו התקנות בכל זאת. "השר אמר שיביא את התקנות לוועדה ביום רביעי, אבל לא אמר 'בתשע בבוקר'", הסביר נציגו של שמולי. "הייתה פגישה מכרעת בצהריים כדי להגיע להסכמות על דרישות שהבאנו כדי שהתקנות לא יהיו חסרות משמעות. אחרי שהתקבלו דרישותינו פרסמנו את התקנות".

פרסום התקנות הוא יישום השלב השני בחוק הפיקוח על מעונות היום לגיל הרך מגילי לידה ועד גיל שלוש. מטרת התקנות לקבוע תנאים מחייבים לפעילותו של כל מעון יום ששוהים בו שבעה ילדים ויותר, שניתן לו אישור הפעלה מהאגף למעונות היום בהתאם לחוק הפיקוח.

התקנות נוגעות לתפוסה, לבטיחות המבנה ולגודלו, לפיקוח, להכשרה והדרכה ולקשר עם ההורים. בין השאר הוחלט לצמצם את גודל הקבוצות, בהתאם לשלב – תינוקות (עד גיל 15 חודשים), פעוטות צעירים (עד גיל שנתיים) ופעוטות בוגרים (עד גיל שלוש). לפי התקנות, תינוקות יהיו עד 20 בקבוצה (המצב היום – 22), פעוטות צעירים עד 24 בקבוצה (היום 32), ופעוטות בוגרים עד 30 בקבוצה (היום 35). יחס מטפל־תינוקות יעמוד על 5:1, יחס מטפל־פעוטות צעירים יעמוד על 8:1, ויחס מטפל־פעוטות בוגרים יעמוד על 10:1. בכל קבוצה בת שבעה ילדים יהיו לפחות שני מחנכים־מטפלים, במשך כל שעות פעילות המעון.

אך באתר משרד הרווחה, בדו"חות העוסקים בתקינת כוח אדם ובתפוסת ילדים במעונות היום, נכתב כי קבוצות התינוקות, הפעוטות והבוגרים צריכות להיות מוגבלות יותר: 15, 22, ו־27 בהתאמה. "זה צחוק מהעבודה", אומרת יערה שילה, מומחית לגיל הרך ממכללת אפרתה, וממייסדי הפורום לחינוך מלידה. "צריך לחשוף את 'שקר התקינה' הזה. בתקנות הפחיתו את גודל הקבוצה, אבל למצב פחות איכותי מהמצב שהוגדר כתקני באתר".

לדבריה, "התקנות שהציע משרד הרווחה לפיקוח על המעונות לא נותנות מענה טוב מספיק להגנה על הילדים. חוק הפיקוח אמנם הביא לשינוי היסטורי, אבל התקנות, השיניים החדות של החוק, לא הרחיבו אותו ולא יצרו סטנדרטיזציה, אלא עמעמו את הכללים. כך מוחמצת ההזדמנות לחולל שינוי בחינוך לגיל הרך. במקום שינוי מהותי נשארנו עם שינוי קוסמטי".

בין הבעיות שלא נפתרו לטענתן של הפעילות עולות שתי נקודות עיקריות. הטענה הראשונה היא מהות ההכשרה של עובדות הגיל הרך, שאינה ברורה ולכן תהיה נתונה לפרשנות ולא תהיה מחייבת. הטענה השנייה היא שהתקינה הנדרשת על פי התקנות היא רק עובדת אחת על כל חמישה ילדים, באופן שאינו תואם את התקן שקבע ה־OECD, שהוא מטפלת אחת לכל ארבעה תינוקות.

"התקנות המוצעות כרגע הן אולי בגדר שיפור קל, אך לא באמת מטיבות", טוענת דינה גילבי, מדריכה בתוכנית המוסמך לגיל הרך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. "ימשיכו להיות תינוקות רבים שלא יראו אותם, לא כל תינוק שבוכה יקבל מענה רגשי. לא נצליח באמת לנצל את חלון ההזדמנויות בגיל הרך להתפתחות תקינה ומטיבה, ולא נצליח לאתר ילדים בסיכון ולבנות להם תוכנית חינוך מניעתית".

התקנות פתוחות להערות הציבור למשך 21 ימים מיום פרסומן, ויידונו בכנסת.

רגע לפני 1 בספטמבר: חוק המעונות מקודם בעצלתיים

בשבועות האחרונים חלה התקדמות בהכנת החוק, שאמור למנוע התעללות בפעוטות, אבל למרות זאת – הוא מקודם בעצלתיים. יערה שילה מרואיינת בכתבה של שירית אביטן-הכהן.

הלחץ עבד אך יישום החוק מקודם בעצלתיים: בשבוע הבא תפתח שנת הלימודים גם עבור מאות אלפי פעוטות בגילאי לידה עד שלוש הנמצאים במעונות ומשפחתונים נעדרי פיקוח. בשבועות האחרונים חלה אמנם קפיצת דרך אדירה ביישום חוק המצלמות ובהכנת חוק הפיקוח לשלב הבא, אך גורמים המעורים בנושא טוענים כי מדובר בפעילות איטית מדי של משרד הרווחה.

בשלב הראשון, שיהיה בשבוע הבא באחד בספטמבר, ייכנס לתוקפו חוק המצלמות המחייב התקנת מצלמות במסגרות לילדים רכים ופקחים מטעם משרד המשפטים ומשרד הרווחה יפקחו על יישומו. בשלב השני עליו דנים במשרד הרווחה יתאפשר סבסוד למשפחתונים שטרם התקינו מצלמות בעיקר ברשויות חלשות ויינתן להם מרווח הזמן ליישום. במשרד פועלים להתקשרות חוזית מול מספר חברות להתקנת מצלמות פיקוח וכן פועלים לקבלת המימון מול משרד האוצר.

יוזמת שני החוקים, ח"כ יפעת שאשא ביטון אמרה לאתר מקור ראשון כי משרד הרווחה פועל בעצלתיים ליישומם של שני החוקים והוסיפה כי "אסור לחכות לאסון הבא. ה- 1.9 קרב ועדיין יש סחבת ביישום חוקי המעונות. חובת התקנת המצלמות נכנסת לתוקף ועדיין אין הנחיות למעונות, או מתווה סבסוד. מי שמשלם על חוסר המנהיגות הם הילדים שלנו".

בתוך כך, אתמול (ד') פורסמו באיחור של חודשים ארוכים התקנות לחוק הפיקוח על המשפחתונים לעיון הציבור שייושמו רק בשנת הלימודים הבאה. בין היתר ייכנס לחוק לראשונה התקן הראוי ליחס בין מספר המטפלות לתינוקות של מטפלת לחמישה ילדים בלבד. בהמשך יוגבל מספר התינוקות ל-20 בקבוצה.

עוד בתקנות: לראשונה יחויבו המטפלות בהכשרה מקצועית בתחום הגיל הרך וכן תיערך בדיקת מסוכנות בנוסף לבדיקת היעדר הרישום הפלילי. מבקרי החוק טוענים כי התקנות לא מפורשות דיין, אולם במשרד הרווחה אומרים כי מדובר במסמך ראשוני שיתוקן בהמשך בהתאם להדברות עם משרד האוצר.

תקנות אחרות מחייבות תכנית חינוכית מקצועית לפעוט ומעורבות הורים, כל שעל המעונות להציג למשרד ולהורים תכנית חינוכית התפתחותית שנתית לקידום התפתחות הילד בסיוע מדריך חינוכי מקצועי. ההורים יוכלו להקים ועד הורים רשמי אשר יפעל בשיתוף פעולה עם הנהלת המעון. בהמשך יובאו התקנות לדיון בוועדה לזכויות הילד ויאושרו שם.

שר העבודה והרווחה, איציק שמולי אמר כי "ההגנה על שלומם ועל רווחתם של חסרי הישע היא עבורי משימת חיים. כפי שהתחייבתי, אני מפרסם לאחר מאמץ עקבי נחוש את התקנות שבכוחן לחולל מפנה היסטורי בתחום הגיל הרך: במקום ההפקרות שהתחוללה כאן בשנים האחרונות- הסדרה ברורה עם תקינה טובה יותר, חובת הכשרה ופיקוח הדוק. מה שלא נעשה בכמה שנים- השלמנו בתוך שלושה חודשים בזכות תמיכה וסיוע של ההורים ולצד חוק המצלמות ניצור מעטפה תמיכה והגנה טובה יותר לילדים".

ח"כ יוסף ג'בארין, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, אמר בתגובה לפרסום טיוטת תקנות חוק הפיקוח: "חבל ומצער שנאלצתי לנעול את ישיבת הוועדה שהתקיימה אתמול בטרם התקיימה – רק כדי לגרום למשרד הרווחה לפרסם את טיוטת תקנות חוק הפיקוח, כפי שהתחייב השר שלשום בפנינו. מצער יותר שזה קורה שבוע לפתיחת השנה ובאיחור של 10 חודשים. מוטב מאוחר מאשר אף פעם, הוועדה בראשותי תקיים דיון מעמיק בתקנות החוק לכשיובאו לפנינו, תוך שיתוף הציבור וגורמי המקצוע, כאשר השיקול היחיד שמנחה אותנו הוא טובת הילדים והילדות".

יערה שילה מומחית לגיל הרך ממכללת אפרתה וממייסדי הפורום לחינוך מלידה מתחה גם היא ביקורת על התקנות שהציע משרד הרווחה ואצרה כי הן "לא עושות את העבודה ואין בהן הגנה על הילדים במעונות. חוק הפיקוח הביא לשינוי היסטורי אבל התקנות שהיו אמורות להיות השיניים החדות של החוק, לא הרחיבו אותו ולא יצרו סטנדרטיזציה מספקת, אלא עמעמו את הכללים הנדרשים וכך פספסנו הזדמנות לעשות שינוי משמעותי בחינוך לגיל הרך".

מנכ"לית המועצה לשלום הילד מסרה: "התקנות החדשות הן התקדמות חשובה מאז הנוסח הקודם שפורסם לפני כמעט שנה. אומנם יש בהן התייחסות לנושאים חשובים ומהותיים עליהם אנחנו נאבקים כבר שנים, אך יחד עם זאת, נותרים הרבה מאוד סימני שאלה מטרידים לגבי אופן היישום של התקנות. כשמדובר על העדר מסוכנות של הצוות החינוכי למשל, לא ברור מהתקנות כיצד תבדק מסוכנות זו, על ידי איזה גורם מקצועי מוסמך ומה יהיו ".הקריטריונים שיבחנו

טיפול לא נמרץ

המקרים המצטברים של התעללויות מטפלות במעונות היום מגבירים את חרדת ההורים ויוצרים תסכול גם אצל מטפלות מסורות. (כתבה של עפרה לקס בעיתון "בשבע").

"ביום שרשמנו את הילד למעון רעדו לי הידיים", מספר יאיר, שם בדוי, אב לתינוק בן שנה וחצי. "אומנם גם לפני שנה נחשפו מקרים של התעללויות, אבל זה שוב קרה, ואנחנו כהורים מרגישים שאין דרך לדעת את זה מראש, וגם אין איך לפקח על זה. גם אם יש מצלמות, מגלים את הדברים רק בדיעבד".

בכל שנה מתגלים מקרים מחרידים של התעללות בפעוטות במעונות היום. בשנה שעברה הייתה זו הגננת כרמל מעודה בגן 'בייבי לאב' בראש העין, שכיום עומדים נגדה 18 אישומים על התעללות ב־11 קטינים. לפני מספר שבועות נחשפה הזוועה בגן טולי ברמלה. מצלמות האבטחה גילו 200 מקרים של התעללות בידי סייעות הגן. ביום שני השבוע התגלו מקרי אלימות של סייעות בפעוטון בתל אביב. אלה הם רק המקרים שנחשפו, ורק מקרי הקצה. חוץ מהם קיימות לפעמים הזנחה, חוסר עדינות וקשיחות יתר בתחום הרגיש של טיפול בתינוקות.

ההורים חרדים, אבל שולחים את הילדים למסגרות. "אנחנו חייבים לשלוח את הילד למעון", מסביר יאיר את התחושות. "אנחנו עובדים, וגם הוא כבר בגיל שהוא זקוק לחברה, ובבית עוד אין לו אח לשחק איתו. המטפלות נראות לנו הכי טובות וכאלה שבאו לעשות עבודה מכל הלב. שמענו על המעון הזה הרבה המלצות וזה מרגיע. מצד שני, גם הגננות והמטפלות במסגרות שבהן התגלו ההתעללויות היו מאוד נחמדות. גם שם ההורים בדקו קודם".

יאיר חושב שהאחריות לשלוח את הילדים למסגרת שמיטיבה איתם מוטלת על ההורים. "אף אחד לא אחראי על הילד שלי יותר ממני. אני רק לא יודע אילו כלים יש לי כדי לוודא את זה, חוץ מלהסתכל כל היום על החלון של המעון, ואת זה אני לא יכול לעשות. עם כל הביטחונות, עדיין קיים סיכון וזה מפחיד".

"המדינה לא רואה אותנו"

"מאז הסיפור עם כרמל מעודה ההורים חוששים. הם שואלים איך הם יכולים להיות בטוחים שהכול בסדר, והאמת היא שאני מבינה את החשש שלהם", אומרת מלכה נחמני, מנהלת מעון 'חמד' בבית שמש. נחמני מספרת כי גם הצוות שלה מזדעזע מכל חשיפה של התעללות בילדים, ולצד הצער חש נפגע. "כל הזמן העננה הזאת מרחפת מעל ראשיהן של המטפלות, לא משנה מה הן יעשו. הן אומרות: זה הופך אותנו לאשמות". כמנהלת מעון, נחמני יודעת שהתופעות האלה קיימות. באופן אישי היא מודיעה לצוות המטפלות שלה כי יקבלו גיבוי כל עוד יעמדו בנהלים, וזה כולל גם דיווח על התנהגות לא ראויה של קולגה. "אחרת, אני מבהירה להן, אתן שותפות לפשע". להורים שמגיעים אליה היא אומרת שישאלו על כל דבר, על כל שינוי בהתנהגות של הילד, על כל דבר שלא מובן להם. "לפעמים הורים רואים סיטואציה ולא מבינים אותה, וזה בסדר. הם שואלים ואני עונה, אני מקבלת את זה".

אבל נחמני לא מדברת רק על מקרי הקצה ועל הכותרות. היא פורשת תמונה עגומה של ענף שהמדינה מתעלמת ממנו. "כבר עשר שנים אני בתחום ולא קורה כלום. התחושות מאוד קשות, אף אחד במדינה לא רואה אותנו. אפילו עכשיו, בקורונה, הודיעו בחדשות שסוגרים את מערכת החינוך – אז גם אנחנו סגרנו, פשוט בגלל התקשורת. לא קיבלנו על זה הודעה מסודרת מאף אחד. גם את מתווה תחילת השנה הנוכחית כתב מישהו שבכלל לא מכיר את התחום. אני לא יודעת איך נפתח את השנה".

נחמני שוטחת רשימת עובדות שמהן עולה כי כמעט בלתי אפשרי לטפל בתינוקות במעון בצורה ראויה. "המטפלות עובדות קשה מאוד. הן מגיעות בשבע ומסיימות בארבע. כל אחת אחראית על שישה ילדים. נכון, יש בתים שגדלים בהם שישה ילדים, אבל כאן מדובר בשישה ילדים עד גיל שנה. המטפלות דואגות גם לצרכים הפיזיים שלהם – שהטיטול יוחלף בזמן, שיקבלו את האוכל בזמן, וגם למענה הנפשי: שלא יבכו, שיקבלו תשומת לב. המטפלות אחראיות גם על הניקיון, ולבסוף יש גם הורים, שמיעוטם לא שומר על הנהלים וצריך להתמודד איתם".

עבור כל העבודה הזאת, מספרת נחמני, המטפלות שלה מרוויחות שכר מינימום. השחיקה בעבודה משמעותית מאוד, בגלל עומסים פיזיים ונפשיים, ולא פעם הן פורשות לעבודות אחרות, מכניסות יותר או קלות יותר. "התחושה היא שלא רואים אותנו. כשמדברים על מערכת החינוך לא כוללים אותנו. האם התינוקות הם מוצר, או ילדים שצריכים לקבל מענה חינוכי? צריך להעביר אותנו למשרד החינוך, להכשיר את המטפלות, לתת להן יותר כסף עבור העבודה, לשמר את כוח האדם". שינוי נוסף שנדרש הוא התקינה – שכל מטפלת תהיה אחראית על 3-4 ילדים ולא יותר. כך נהוג במדינות ה־OECD.

האוצר: "אין כסף למצלמות"

הקשיים בתחום הגיל הרך מוכרים וידועים בקרב חברי הכנסת. בשנה שעברה צוינה התקדמות משמעותית בנושא כאשר חוק פיקוח על מעונות היום נכנס לרשומות. החוק נוגע לכל המסגרות שיש בהן שבעה ילדים ומעלה, ומורה לכל פעוטון בסדר גודל זה לעמוד בשלושה קריטריונים כדי לקבל רישיון: לוודא שלמטפלות אין עבר פלילי, לעבור הדרכה בנושא עזרה ראשונה ולעמוד בתקנות. חוק נוסף שאמור להיכנס לתוקפו ממש בתחילת ספטמבר הוא חוק המצלמות.

החוקים אולי עברו, אבל היישום שלהם רחוק מלהתקיים. התקנות, שתפקידן לתרגם את החוק לכללים בפועל, עדיין לא נכתבו, למרות שהחוק הקציב למשרד העבודה הרווחה חודשיים לשם כך. התקנות אמורות לקבוע את נושא הכשרת הצוותים, אמצעי הבטיחות, הוראות לעניין ביטוח, תזונה, תברואה, היחס המספרי בין המטפלות לילדים ועוד.

המצלמות לא תמיד יעילות בהרתעת המטפלות, אולם הן משמשות כפה לתינוקות שעוד לא יודעים לדבר. המקרים המחרידים האחרונים לא היו נחשפים אלמלא הסרטונים, והמטפלות היו ממשיכות בהתעללות. אולם האוצר, שאמור לסבסד את חוק המצלמות, ביקש לדחות את יישום החוק בשנתיים, בטענה שאין כסף.

בוועדת הגיל הרך שהתכנסה בכנסת בשבוע שעבר, סיפרה חברת הכנסת יפעת שאשא־ביטון, שהייתה ממקדמי החוק, כי רק 40 אחוזים מהפעוטונים הגישו בקשה לקבל רישיונות. "איפה משרד העבודה והרווחה?" היא שאלה, "איפה ההורים?". לדבריה, ההורים צריכים לדרוש מהמסגרות את השלט המעיד על כך שהם מסגרת מפוקחת, ולדווח למשרד העבודה והרווחה כשהם נתקלים במסגרת שאין לה עדיין רישיון.

במשרד העבודה והרווחה תולים את העובדה שאין עדיין תקנות בכך שלא הייתה ממשלה יציבה ולא הייתה כנסת. הם מבטיחים שהתקנות ייכתבו בתוך ימים ספורים, ויגיעו גם אל עיני הציבור וגם אל שולחן הוועדה לזכויות הילד. בכל הנושאים האחרים, מסבירים לנו במשרד, האשם העיקרי הוא משרד האוצר. "אנחנו מוכנים להתקנת המצלמות תוך מספר חודשים, אבל האוצר צריך לתת לזה תקציב. בנוסף, חסרים לנו מפקחים. יש היום 23 מפקחים, אנחנו ביקשנו עוד עשרות כדי שהפיקוח יהיה יעיל והחוק יוכל להתממש. האוצר צריך לממן את זה". ובשאלה הגדולה שמסתתרת מאחורי כל הסוגיות הקטנות: מה עם העברת תחום הגיל הרך למשרד החינוך? "השרים צריכים להחליט על מעבר בין המשרדים, ובכל מקרה מעבר כזה יצריך מימון ותקציב למשרד החינוך, אם הוא בכלל ירצה את זה".

"המטפלות המתעללות חוזרות לעבוד"

"המצלמות לא יעזרו למניעת התעללות, וגם לא החמרת הענישה שההורים כל כך רוצים", מסבירה יערה שילה, מומחית לגיל הרך במכללת אפרתה ומייסדת 'חינוך מלידה'. "יש מדיניות של דלת מסתובבת – תיקים נסגרים מחוסר ראיות, והמטפלות חוזרות לעבוד. למצלמות יש כוח רק בדיעבד ולא לכתחילה". שילה נכחה בדיון בכנסת בשבוע שעבר. שבע שנים היא מתרוצצת בין הוועדות, אבל הנושא לא מתקדם לשום מקום. "הבעיה היא היעדר מדיניות כוללת. דבר ראשון, הרשות המקומית או המשרד הרלוונטי, זה כבר לא משנה מי, חייבים לדעת על המסגרות הפרטיות האלה ועל קיומן, אפילו לא בגלל התעללויות. בצוק איתן, כשהיה צריך לפנות פעוטונים בגלל אזעקות, הרשויות לא ידעו איפה יש ילדים, איפה מתקיימות המסגרות". שילה מודעת לביקורת על עודף חקיקה ועל עודף פיקוח, אבל לדבריה המציאות בשטח מראה שאי אפשר אחרת. "המדינה צריכה להשגיח, כי אי אפשר לעשות את זה לבד. אנשים צועקים נגד הפיקוח, אבל הם לא יזמינו הביתה חשמלאי לא מוסמך, או איש הדברה שאין לו רישיון. צריך לדרוש שחוק הפיקוח על המעונות ייושם בהקדם, וגם לדאוג למסגרות הקטנות יותר, כי אני מניחה שבקרוב נראה המון מסגרות קטנות כדי לחמוק מהפיקוח. המדינה חייבת ליצור תו תקן ברמת המדיניות ולעקוב אחרי זה".

מעבר למה שהמדינה צריכה לעשות, היא פונה אל ההורים. "אל תהססו לשאול, אל תשימו את הילדים סתם במסגרת. אם הילד בוכה פתאום יותר, אם ההתנהגות שלו השתנתה – אל תתעלמו מזה. בשנים האחרונות התודעה של ההורים לגבי הגיל הרך משתנה. הם מבינים שיש כאן גם עניין חינוכי. אני אומרת להורים: תיכנסו, תבואו יותר, תבדקו. אל תתביישו, זה הילד שלכם".

הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון "בשבע" גליון מספר 908.

קברניטי המדינה לא שומעים את זעקת המטפלות והתינוקות

ימי הקורונה חידדו את הצורך במענה להורים העובדים. ללא שמירה על הילדים לא נוכל לצאת לעבודה. גם לעובדים מהבית ברור שכשיש תינוקות בבית, העבודה אחרת. מול התפישה שמה שחסר לנו הוא בייביסיטר לשעות העבודה, מצביעים המחקרים על חשיבות החינוך לגיל הרך, על חשיבות המבוגר המשמעותי שהילד נחשף אליו בשנותיו הראשונות ועל ההשלכות להמשך חייו.

המטפלות במעונות היום עומדות בחזית החינוך לגיל הרך. אנחנו מפקידים בידיהן את הדבר הכי יקר לנו — התינוקות, אבל היחס אליהן הפוך לגמרי. גם אם הן נקראות במסמכים הרשמיים, "מחנכות לשנות הינקות", בפועל הן מגיעות כל יום למעון, כפועלות דחק, ללא שכר סביר, ללא תנאים ראויים וללא אופק. בעבודה הקשה, פיזית ומנטלית, הן עומדות מהבוקר ועד אחר הצהריים, עם שכר מינימום ומספר לא סביר של תינוקות ביחס למטפלת.

במדינות OECD ההשקעה בילדים בגילאי לידה ועד שלוש היא פי ארבעה מאשר במעונות המפוקחים בישראל. עוצמת ההזנחה ניכרת מההשוואה של ההשקעה בחינוך לגיל הרך בישראל לעומת הממוצע ב–OECD. ישראל משקיעה בילדים בגילאי לידה ועד שלוש במעונות המפוקחים על ידי המדינה 2,713 דולר בשנה לילד — לעומת 12,400 דולר בשנה בממוצע במדינות הארגון, יותר מפי ארבעה. במדינות OECD כל מטפלת אחראית על ארבעה תינוקות, שליש פחות מהתקן בישראל. מי שסובל מהמצב אלו הפעוטות והמטפלות גם יחד. לא מדובר רק על סבל רגעי, אלא גם על פגיעה בהתפתחות הנפשית והקוגניטיבית של הילדים. את הנזקים המשמעותיים יותר נגלה רק שנים מאוחר יותר, כי על פי כל המחקרים, כל שקל שמושקע בחינוך לגיל הרך חוסך עשרות שעות יקרות של טיפולים וסיוע בהמשך.

למי זה צריך להפריע? לכולנו. לכל מי שיש לו תינוק במעון וחושב שהוא משאיר אותו בגוף מפוקח, מסודר וראוי, כשבפועל עבודת המטפלות אינה קרובה לכך בשל הנסיבות; לכל אזרח בישראל שרוצה לקבל בעתיד סביבה וחברה טובה. הילדים הללו הם אלה שיתנו לנו שירות בחברה, ויבלו לצדנו במסעדה או בים. ואולם קברניטי המדינה שלא שומעים את זעקת התינוקות שנשכחו מאחור.

השכר הדל מביא לכך שאין מבוגר משמעותי אחד שהילד מכיר ונחשף אליו, כי המטפלות כל הזמן מתחלפות. העובדות החדשות לא זוכות להכשרה ראויה, וכך המעונות לא יכולים למלא את תפקידם החינוכי.

בניגוד לעובדות הסוציאליות והאחיות, העובדות החלשות בחברה אינן יכולות לשבות. הן אפילו לא מאורגנות. מצבן החלש לא מאפשר להן והפחד מאיבוד מקום העבודה משתק.

על ההורים להתאגד, להפעיל לחץ ציבורי וליזום תוכנית ארוכת טווח, שבסופה יעברו הילדים מגילאי לידה ועד שלוש למשרד החינוך, מה שיכול לשפר את המצב מן היסוד. מי שהרוויח מהצלחת מאבק האחיות והעובדות הסוציאליות הוא הציבור. מי שירוויח אם מטפלות בישראל יוכלו להרים ראש, יהיו הילדים שלנו.

המאמר פורסם לראשונה באתר דה מרקר

מערכת החינוך – מסקנות ומחשבות עם החזרה לשגרה

התזזיתיות והשינויים שנעשים "מהרגע להרגע" מלמדים שאין שום מתווה אמיתי לחזרה לשגרה, וכל אחד עושה כראות עיניו מבלי להתחשב בתוצאות.

כל מדינות העולם שוברות את הראש כיצד להחזיר את מערכת החינוך ללמידה סדירה כפי שהייתה מורגלת. לא ניתן להצביע על מדינה אחת שיודעת כיצד לעשות זאת בצורה מיטבית.

מדינת ישראל היא הראשונה בעולם שהחזירה את מערכת החינוך לאחר שיא המגיפה ובטווח הקצר ביותר – משגרה חלקית לשגרה מלאה, דבר שלא נעשה באף מדינה בעולם.

לשם השוואה בדנמרק שנחשבת לבעלת מערכת חינוך מתקדמת ובין הטובות בעולם, החליטו שיומיים לאחר שיא המגפה, תהיה חזרה חלקית של לימודים וחזרה מלאה לאחר 33 ימים למרות שמספר המתים מהמחלה היה יחסית מועט והגיע למאות, בדומה לנו.

בישראל לקחו סיכון בהחלטה של החזרה ללימודים ועברו ישר לשגרה רגילה. את התוצאות נראה בהמשך משום שניתן לקבל תוצאות רק לאחר שבועיים כדי להבין מהן ההשלכות של אותו מהלך שבוצע.

החזרה לשגרה היא מבורכת בעיקר לתלמידים מעוטי יכולת אשר התקשו להתנהל עם הלמידה מרחוק, מה שיצר פערים מול חבריהם בהבנת תכנית הלימודים שהתקיימה בתקופה זו. חזרה ללימודים בחלק מהשבוע או מהיום אינה פתרון ולא תביא לפתירת בעיות אם לא תנוהל בצורה שיטתית ולטווח רחוק.

חוסר השקעה לטווח ארוך בחינוך בלט מאוד במשבר. אי הכנת המערכת לאירוע בלתי צפוי, הביא לכך שעכשיו אנחנו משלמים את המחיר. המסקנה הראשונה היא שעלינו להשכיל להיות מוכנים למשבר הבא.

אחת הבעיות הקשות היא הצפיפות בכיתות. כמות ההשקעה של מדינת ישראל בצמצום הכיתות היא מזערית. הצפיפות בכיתות ובגנים היא מהגבוהות בעולם. בלתי אפשרי במצב הנוכחי לקיים את כללי ההגיינה והריחוק הנדרשים בתהליך החזרה לשגרה. במידה וחלילה יהיה גל שני של המחלה כפי שהתרחש במדינות אחדות, הדבר יביא לסיכון הילדים וצוותי ההוראה.

חשוב לציין שהנדבקים המעטים החדשים בישראל, מגיעים דווקא ממערכת החינוך. אם יצומצם מספר הילדים בכיתות באופן קבוע, זה יהיה לקח מצויין ממשבר הקורונה, אשר יאפשר לתת יחס אישי וחינוכי לכל תלמיד ובכך גם לצמצם פערים נוספים.

אין ספק שחשוב לחזור לשגרה גם נפשית וגם כלכלית. המשך שיתוקה של מערכת החינוך תגרום נזק מיידי ובלתי הפיך לכלכלת ישראל. גם מבחינה לימודית הקורונה יצרה לטווח הארוך נזקים ופערים בלמידה. נזק כלכלי למשק לא יאפשר להשקיע בחינוך ולצמצם את הפערים הנדרשים.

כיום, ההשקעה בתלמיד בישראל נמוכה בכמעט במחצית מזו שמושקעת בתלמיד בדנמרק. בספרד משקיעים בכל תלמיד עשרות אחוזים יותר מאשר ישראל. זאת למרות שברור לכולם שהשקעה בתלמידים משתלמת הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך – כשבוגרי מערכת החינוך משתלבים בשוק העבודה.

בימים האחרונים נכנס לתפקידו שר החינוך החדש, יואב גלנט. השר הודיע מיד עם היכנסו לתפקיד, שמסגרות הגנים ובתי הספר יפתחו בשעה 7 וחצי. התזזיתיות והשינויים שנעשים "מהרגע להרגע", מלמדים על כך שאין שום מתווה אמיתי לחזרה לשגרה, וכל אחד עושה כראות עיניו מבלי לחשוב או להתחשב בתוצאות במורים, ההורים והתלמידים.

נראה כי אף אין תוכניות עבודה למקרה שחלילה, הגל השני של הקורונה יפרוץ. רק בעתיד נוכל לדעת האם החלטה המהירה של מדינת ישראל לחזור לחיי היום יום, יחסית מהר לשאר מדינות העולם, היתה צעד נבון ותשמש כדוגמא עבור שאר העולם, או שהייתה לא הדרגתית ומיידית, תגרום לגל הדבקויות מחודש על השלכותיו ולהקמת ועדת חקירה שתחקור: מדוע החזרה לשגרה נעשתה באופן פזיז ובלי מחשבה מספקת.

הממשלה החדשה בכלל, ושר החינוך החדש שנכנס בפרט, רצוי שישקיעו בתוכניות ארוכות טווח, ולא יאפשרו לחינוך להתנהל על פי אינטרסים פוליטים או פופוליסטים, כפי שהיה עד כה במשרד החינוך. זהו המשרד המובהק של "למען הדורות הבאים ועתידה של המדינה" וחשוב שיחזור להתנהל ככזה.

המאמר נכתב בשיתוף עם רועי וולף, דוקטורנט בבית הספר לחינוך בבר אילן, ופורסם לראשונה באתר "בשבע".

מה שאת צריכה ביום חם, זו הכרת הטוב

"הדבר היחיד הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות כדי לשנות את חייכם היום הוא להתחיל להודות על מה שיש לכם כעת". אופרה ווינפרי.

עם הרבה חששות ושמחה בלב, שלחתי היום את צעיר בני לבית הספר.
אולי בגלל שהוא בן זקונים, אולי בגלל שאני מטבעי אדם חושש.
בכלל הקורונה הזו הוציאה אותי מאיזון שאני טורחת שנים להגיע אליו.
פעמים אני אדישה ומשכנעת את עצמי שחום אימים ,אם אנחנו עוד רגע מתים כך גם הוירוס.
פעמים אני בלחץ של 2 מטר מסכה וילדים תקפידו חשוב לי לגדל דור של נכדים.
הוא חזר שמח, מרוצה פגש חברים ואפילו הצליח ללמוד.
אני רוצה לומר תודה לצוות בית ספר המיוחד שלנו, שטרח ועמל לאורך כל הזמן בסגר ובכלל שאכפת לו מהילדים. שהעביר שיעורי זום ודאג באמת שהילדים ירגישו שייכים.
אני רוצה לומר תודה מיוחדת למורה של ארז, שהרגיעה אותו בכל שאלה ששאל ובאמת שמח להפגש איתה היום.
אני רוצה לומר לארז תודה שקם והתארגן כאילו זה הרגל, והחופש שהיה בו חודשים נעלם …

אני מנסה להרגיע את עצמי שיהיה בסדר, שכולנו נלמד להסתדר עם המתווים, נלמד להסתדר עם המסכה, והעיקר שנהיה בלי מסכות בנינו, שנצליח להתאחד למרות הכל. ובסוף שעוד נצחק על התקופה המטורפת הזו.