חמש שנים של ועדות בנושא המעונות.
שעות של דיונים, בלי סוף דיבורים…..
הרבה גורמים שונים לטובת שינוי פועלים: אקדמיה, שטח, כמובן גם הורים, קואליציה לחינוך מלידה מקימים.
חמש שנים ובשישית עוד ועדה הוקמה בשל משבר הקורונה נוצר איום – דיון בזום, אך שוב לא יצא כלום!
אולי הגיעה השעה, אולי העת המתאימה לעלות כיתה אל משרד החינוך כבר לעבור לתת לילדים, להורים ולצוותים מקום של בטחון, חינוך ואור.
כאשר הדרך נעלמת ויש רגעים שקשה לראות את האור.
הרגשתי את הזכות הגדולה שיש לי, גינה.
יצאתי לנשום אויר, ופתאום ראיתי את פריחת הלימון.
חיפשתי בגינה מה עוד פורח ומצאתי את הדובדבן ואת תחילת ניצני התפוז.
פריחת הדובדבן
ניצני התפוז
ולמרות הבלבול של הימים והשעות, קלטתי חודש ניסן.
הבאתי סידור וברכתי:
"בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם.
שֶׁלֹּא חִסַּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת
וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם"
וחשבתי הפעם על כל הבריות הטובות שאני מכירה בעת הזו, בהתמודדות עולמית ולאומית.
צוותי הרפואה, צוותי האחיות, צוותי החילוץ, צוותי המתנדבים הרבים, החיילים, אנשי המשלוחים, שוטרים, כל מי מציית ונשאר בבית.
מרגש לראות את הסולדריות, זה הצד החזק של מדינתו והלוואי וכך ישאר.
מי ייתן ונחזור לימים של שגרה, ונזכה לברך בחוץ את האילנות ואת כל מה שנראה בדרכנו.
מצד אחד הקורונה הזו אינה חינוכית בעליל, משנה הרגלי חיים.
אני מאלו שנקראים מועדון 5:00 בבוקר.
הקורנה, מובילה לישון מדי מאוחר לקום מאוחר.
משבשת יום וליל.
מאידך, אין לי שביזות יום א'.
הילדים לצידי אני דואגת פחות.
למעט הגדולים, חייל וחיילת מכינה בהתנדבות חקלאית.
יש מן אוירה ביתית משונה במקצת.
קורונה, משנה הרגלים,
ואנחנו מחשבים מסלול מחדש.
עיצוב ובניית האתר: אורית חזון מנדל